הי לך, קצת נעלמתי בזמן האחרון, הרבה זמן לא כתבתי :)
ויש לזה סיבה, הסמינר שקיימתי לפני ארבעה שבועות היה מדהים,
עם אנרגיות גבוהות ונשים נפלאות ומיוחדות. היה ממש מרגש.
היו לי המון הכנות לקראתו, ואחרי שהוא עבר הרגשתי שהגיע הזמן לתת קצת לעצמי :)
אז לקחתי לי תקופה עם דגש פנימה ואני רוצה לספר לך עליה.
השבוע יצא שהעברתי את הסמינר פעם נוספת בצפון- וגם שם היתה חוויה קסומה ונפלאה
ואני אכתוב לך בהחלט על תובנות משם בקרוב, דברים נהדרים שתוכלי ליישם.
(תמונה מרגע השיא של הסמינר- יצאנו ליער לחלום בגדול)
היום אני רוצה היום לדבר איתך על להשקיע בעצמך, לתת גם לעצמך.
ועל הקול הקטן הזה בראש ששואל- "מגיע לך את ההשקעה הזאת?..."
או במקרים יותר חריפים אומר, עם סימן קריאה- "לא מגיע לך."
אני מדברת על להשקיע בעצמנו בדברים שונים.
בתזונה, בלהזיז את הגוף, או בלעשות דברים שעושים לנו וטוב-
להפגש עם חברה, לטייל, כל אחת והכיפים שלה.
כל כך קל לנו להסחף ביומיום , בכל הדברים שצריך וצריך וצריך לעשות.
אני רוצה לספר לך על תהליך שעברתי בשבועות האחרונים בעניין הזה.
תמיד הייתי מאוד מסורה לעשייה שלי.
כשניהלתי מרכז יוזמות הייתי עובדת בטורבו,
לא הייתי לוקחת הפסקות אף פעם
אני זוכרת את עצמי חולפת כרוח סערה
על פני קולגות שיושבים להפסקת צהריים
וממשיכה להתרוצץ ולהרים מלא פרויקטים חדשים, תמיד במקביל.
הייתי פשוט שוכחת לאכול, נזכרת בערב ודוחפת משהו לבטן רק כדי לא לקרוס
ואז עשיתי לפני שנתיים שינוי משמעותי בתזונה שלי ובאורח חיים
התחלתי לאכול הרבה יותר בריא,
והקפדתי מאוד לאכול ארוחות בוקר,
ובכלל לשים לב לאכול כשאני רעבה ולא לדחות לאחר כך...
זה היה מהרגע שגיליתי שהייתי בהריון עם הבת שלי ,
היה לי חשוב שהיא תקבל רק דברים טובים והתחלתי לאכול ממש בריא,
ממש שיניתי את התזונה שלי מקצה לקצה.
גם אחרי שהיא נולדה בהנקה המשכתי להקפיד,
כי כל מה שאכלתי עבר אליה ולכן היה לי חשוב לשמור בשבילה.
באיזשהו שלב כשההנקה כבר לא היתה מרכזית
(היום היא כבר בת שנה וחצי המתוקה הזאת)
התחלתי לאט לאט לחפף. פחות להקפיד, פחות לשים לב.
ובשבועות האחרונים קלטתי- שכל עוד זה היה בשבילה,
זה היה סיבה טובה בעיני לשמור על הבריאות להקפיד, לשים לב.
אבל ברגע שהיא כבר גדלה, וזה הפך להיות רק בשבילי,
זה כבר כאילו היה פחות חשוב בעיני.
מה, אני אשקיע כל כך הרבה בשביל עצמי? מגיע לי? אני שווה את ההשקעה הזו?
בשבילה היה לי ברור שהיא שווה, אבל כשזה רק עבורי?
יש לי זכות בכלל להשקיע ככה רק בשבילי?
כל אלה היו קולות לא מודעים כמובן שרק בדיעבד שמתי לב לכמה שהם ניהלו אותי
לפני מספר שבועות, מאותו רגע שקלטתי שזה מה שעומד מאחורי הדברים,
הלכתי לנטורופתית לקבל תפריט שמתאים לגוף שלי,
והתחלתי שוב להשקיע. הפעם רק בי.
רק בשבילי, רק למעני. כי כן מגיע לי :)
והאמת, אני נהנת מכל רגע. זה עושה לי ממש טוב,
כי אני מרגישה שאני משקיעה בעצמי, נותנת לעצמי מקום.
זו תזכורת מתמדת עבורי- שמגיע לי גם.
אני מאמינה שאת כמוני, נמצאת רוב שעות היום בנתינה לאחרים
למשפחה, ללקוחות, לחברות....
אחרי שאני כל היום בנתינה, לנשים שנמצאות אצלי בתלהיכי אימון, לנשים בסדנאות שלי,
למשפחה, לסביבה, החלטתי לפנות מקום :) גם בשבילי
אנחנו עסוקות כל כך בלתת לכל מי שצריך אותנו. וזה נהדר.
אבל, לפעמים אנחנו צריכות תזכורת להעניק גם לעצמנו
אז קפצתי להזכיר שגם לך מגיע :)
אני מאחלת לך גם לפנות מקום בשבילך.
וגם אם את כבר מפנה לעצמך- אז עוד קצת.
את יכולה עכשיו לקבל החלטה, של משהו קטן, קטנטן ממש,
שאת הולכת לעשות למענך בשבוע הקרוב.
משהו שיעשה לך טוב. כי מגיע לך, מעצמך :)
שתהיה שבת של שלום ונחת
נעמה
(רגעי החלום בסמינר הדרומי- באגם. כל אחת עם עצמה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה